פסק-דין בתיק תא"ק 580-06 - פסקדין

1.         לפניי תביעה כספית שעניינה אי תשלום ארנונה על ידי הנתבע.

התובעת (להלן גם:- "המועצה") הינה מועצה אזורית, הזכאית לגבות ארנונה מבעלי נכסים שבתחום שיפוטה.

על פי הנטען בכתב התביעה, החזיק הנתבע בזמנים הרלוונטיים לתובענה בנכס מקרקעין הידוע כגוש 280001 חלקות 6-7, כאשר על הנכס הוקמו על ידי הנתבע סככה וכן מבנה מגורים.

            לטענת התובעת, חב לה הנתבע חוב ארנונה לשנים 1999-2005 בסכום של 58,993 ש"ח. התובעת תמכה כתב תביעתה בתעודת עובד ציבור של מר ראובן מחבטי, מנהל הגבייה במחלקת הגביה של התובעת.

2.         בכתב הגנתו טען הנתבע, כי ביום 21.6.93 נחתם בינו ובין מר אלי זגורי (להלן:- "זגורי" או "השותף" הסכם שותפות לגידול עדר. על פי ההסכם, התחייב השותף לטפל בכל ההוצאות הקשורות בגידול העדר ובין היתר התחייב לשאת בתשלום חשבונות הארנונה, שכן השותף הוא זה שביצע את המכירות, קיבל את ההכנסות ולכן אמור היה לבצע את תשלום ההוצאות.

בחודש 12/98 התגלע בין השותפות סכסוך, כאשר מטרתו של זגורי היתה לסלק את הנתבע מהמקום ולחכור את השטח בלעדית מהמנהל.

השותף פעל נגד הנתבע בשני מישורים, האחד, במישור המשפטי בהליכים שהסתיימו בשנת 2006, השני בכוח הזרוע, בתקיפת הנתבע ובהשכרת המקום לצד שלישי.

בתקופה בה היה הסכסוך באיבו, החליטה וועדת ההחכרות של המנהל להחכיר את השטח לזגורי בלבד ואף הוצא בבית המשפט צו מניעה נגד הנתבע, לפיו נאסר עליו להכנס לשטח המשק או המרעה.

רק בחודש 11/05, עם סיום ההליך המשפטי הודיע המנהל לנתבע, כי הוא מחכיר לו את השטח ורק בחודש 4/06 נחתם עם הנתבע הסכם חכירה, הכולל את שטח המרעה בלבד, ללא המבנים.

הנתבע טוען לפיכך, כי היות ובין השנים 1998 עד 2006, לא הוחכר לו השטח, הרי  שאין לחייבו בתשלום ארנונה. כמו כן, המבנים כלל לא היו ברשותו בכל אותם שנים.

כמו כן, טוען הנתבע, כי החל משנת הכספים 1993 לא ניתן להטיל ארנונה כללית על אדמת מרעה בהיותה אדמה חקלאית ולפיכך, ממילא אין חיוב ארנונה עבור הנתבע.

עוד טוען הנתבע, כי למיטב ידיעתו, הגיע השותף להסדר תשלומים עם התובעת וחוב הארנונה נפרע לפיכך.

3.         תוך כדי ההתדיינות בתיק העלה הנתבע שתי טענות נוספות שלא הופיעו בכתבי הטענות.

הטענה הראשונה הינה טענה לפיה השטח המחוייב בארנונה כלל אינו נמצא בתחום השיפוט של התובעת ולכן היא אינה יכולה להטיל בגינו חיוב ארנונה.

הטענה השניה הינה הטענה כי הסתבר שהסכומים הנתבעים כוללים גם חיובי ארנונה לשנים שקדמו לשנת 1999 ולכן חיובים אלו התיישנו.

ביחס לשתי הטענות האמורות התנגדה התובעת שטענה לגביהן כי הן מהוות הרחבת חזית ולגבי טענת ההתיישנות אף טענה, כי הטענה לא הועלתה בהזדמנות הראשונה.

4.         מטעם הצדדים העידו מר מחבטי, מנהל הגביה של התובעת והנתבע לאחר שהקדימו והגישו תצהירי עדות ראשית מטעמם. התובעת התנגדה להגשת חלק ניכר ממסכי הנתבע שצורפו לתצהיר היות ולא הוגשו באמצעות עורכם.

5.         השטח המחוייב בתחום שיפוט התובעת?

משהוגשו תצהירי העדות הראשית מטעם הצדדים הסתבר, כי הנתבע טוען, כי הנכס נשוא התובענה כלל אינו מצוי בתחום שיפוט התובעת ולפיכך אינה זכאית לגבות ארנונה בגינו.